בפרשת השבוע ניתן למצוא את הכלל המפורסם: "ואהבת לרעך כמוך".
כלל שלכאורה נשמע פשוט, אך האם באמת ניתן להגיע לרמה כזו שבה נאהב את האחר כפי אנו אוהבים את עצמנו?
ההיבט הרוחני של הדברים הוא החשוב.
האדם האמיתי אינו הגוף אלא הנשמה.
תמציתו של כל אדם אינה מראהו החיצוני – אלא נשמתו.
בכך שנתמקד בזהותם הפנימית של האחרים, נוכל להימנע מלתת לפגמיהם החיצוניים להרגיזנו.
אם נוכל להתעלות ולהתמקד ברוח ולא בגוף, במהות ולא בצד החיצוני של הדברים, אזי יש לנו סיכוי לקיים מצווה בסיסית זו – "ואהבת לרעך כמוך".
כמה קל ליפול למלכודת של הדבקת תוויות על אנשים, הכנסתם לקטגוריות מסוימות ופסילתם בשל כך!
אף אדם אינו רשע באמת. אילו יכולנו ללמוד לתת לאנשים ליהנות מן הספק, יכולנו להיות מופתעים כמה ידידותיים ומשתפי פעולה הם יכולים להיות.
אנשים ששמם יצא לשמצה הם לעתים רחוקות איומים רק עד שמכירים אותם מקרוב. מפלצות אנושיות הן נדירות מאוד. צריך רק להצית את ניצוץ האנושיות והנשמה תעלה לפני השטח.
אז בואו ננסה להיות יותר נדיבים, קצת יותר סבלניים וסלחניים. אנו בהחלט עשויים להיות מופתעים לגלות כמה חביבים וראויים לאהבה יכולים אנשים להיות.
שבת שלום ובשורות טובות.
Created By