זכותו של הילד – לא להישמע

בהליך הגירושין, הנפגעים המיידים הם הילדים. הילדים נמצאים בתווך ולעיתים הם משמשים כלי ניגוח בין שני ההורים ואפילו מכשיר אסטרטגי, שההורים פוגעים בו, כדי להשיג יתרונות כלכליים. נשמע מזעזע, אבל לאחר שנים רבות של ייצוג בתיקי משמורת, המחשבה שראיתי כבר הכול, תמיד מובילה לעוד מקרה קשה, בו לא מתחשבים כלל בילדים, אשר טובתם נפגעת.

בתי המשפט דנים בנושא המשמורת על הילדים וזמני השהות עמם, כשהם אמורים לבחון מהי טובת הילד הספציפי בו עוסק כל תיק.

על מנת להגיע למסקנה בנושא, בית המשפט נעזר ברשויות הרווחה – פקידי ופקידות הסעד, אשר מגישים לבית המשפט, תסקיר סעד. זאת, לאחר מפגשים עם ההורים ועם ילדיהם, קבלת חוות דעת מהמסגרות החינוכיות ועוד. לעיתים, סוגיית ההורות נבחנת על ידי פסיכולוגים, באמצעות הערכת מסוגלות הורית.

לרשותו של בית המשפט עומד כלי נוסף – שמיעת הקטין. שמיעת הקטין מעוגנת בתקנות סדר הדין האזרחי, שם נכתב כי – "בית משפט הדן בתובענה .. הנוגעת לילד, ייתן לילד הזדמנות להביע את רגשותיו, דעותיו ורצונותיו בעניין הנדון לפניו .. וייתן להם משקל ראוי בהחלטתו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד, אלא אם כן החליט בית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, שהילד לא יישמע, לאחר ששוכנע כי מימוש זכותו של הילד להישמע יגרום לילד פגיעה העולה על הפגיעה שתיגרם לו משלילתה."

שנים רבות לפני חקיקת התקנה, אמנת האו"ם לזכויות הילד, אשר אושררה עוד בשנת 1991 ע"י מדינת ישראל, קבעה בין היתר, אודות זכות הילד להישמע : "מדינות חברות יבטיחו לילד המסוגל לחוות דעה משלו את הזכות להביא דעה זו בחופשיות בכל עניין הנוגע לו, תוך מתן משקל ראוי לדעותיו, בהתאם לגילו ולמידת בגרותו של הילד."

אין עוררין על כך, שהן התקנה והן האמור באמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, נועדו על מנת להגן על הילד ולהביא את קולו לידי ביטוי. יחד עם זאת, כאשר בוחנים את מאזן העלות מול התועלת, לתפיסתי, שמיעת הקטין על ידי בית המשפט, עלולה לעיתים, דווקא לפגוע בטובתו.

רונן, בן ה-13, הוא בנם היחיד של חן ואביב, משוש חייהם. כאשר הוריו פתחו בהליכי גירושין, הם נלחמו על זמני השהות עמו. כל הורה טען כי על רונן לשהות עמו זמן רב יותר. רונן, אשר טרם עיכל את המצוקה של פירוד הוריו, נאלץ להתמודד עם אנשים זרים שהפציעו על סף דלתו ושאלו אותו שאלות רבות אודות חייו. רונן הרגיש, כי חייו משתנים ונמצאים תחת זכוכית מגדלת הכוללת "סקר שביעות רצון" מהוריו. הוא לא הבין מדוע עליו לענות על שאלות כה רבות ולתת ציונים להוריו האהובים עליו מכל, עליהם תמיד נשען והם היוו עבורו מורי דרך והורים טובים ומחבקים. בתחילה, הוריו של רונן, לא שוחחו עמו אודות האנשים הזרים הללו.

ככל שהזמן חלף, עוד אנשים החלו לשאול את רונן שאלות, שאלות שחדרו לליבו, שאלות שאילצו אותו להסתכל על הוריו מזווית אחרת. במקביל לכך, הוריו של רונן החלו לשוחח עמו על המפגשים עם האנשים הללו, הם החלו לייעץ לו מה לומר על ההורה השני ואיך להתנהג במחיצת האנשים הללו. רונן כבר לא חש את עצמו אותו ילד. הוא הפך מילד בן 13, למבוגר האחראי. לתחושתו, הוריו הותירו בידיו את האחריות הבלעדית לקביעת זמני השהות עמו ויתרה מכך, הוריו גרמו לו להרגיש, כי אושרם תלוי בו.

ילד שהוריו מתגרשים נמצא במקרים כאלו בקונפליקט נאמנויות, מכורח הנסיבות שנכפו עליו. שמיעת הילד גם בפני השופט/ת, לאחר שהוא כבר נחשף למומחים שונים, מטילה עליו אחריות שהוא לא אמור לשאת בה. ילדים לא אמורים לשאת באחריות, אודות משמורתם וזמני השהות שלהם עם ההורים. אף אחד לא אמור לשים את הילדים, במקום בו הם חייבים לבחור צד – לבחור הורה.

זאת ועוד, ילדים הם נוחים להשפעה וכאשר אחד מן ההורים הוא הורה מסית ומנכר, קולו של הילד, הוא לעיתים לא קולו שלו, אלא קולו של ההורה המסית.

על כן, יש לשקול בכובד ראש, אם להשמיע את קולו של הילד גם פני בית המשפט. שכן, קולו של הילד והתנהלותו לצד הוריו, כבר נבחנה הן במהלך הכנת תסקיר הסעד והן במהלך בדיקות נוספות.

בבואו של בית המשפט לבחון האם יש לשמוע את הילד, בית המשפט צריך לשקול היטב את התועלת שתצמח מכך, אל מול הפגיעה שעלולה להיגרם לילד, אשר נמצא בתקופה סוערת, רגשית ובעייתית מלכתחילה. טובת הילדים, חייבת להיות מעל הכול ועל כל המבוגרים הנוגעים בדבר להתחשב בה לפני הכול.

מאת: עו"ד אור פינקלשטיין ממשרד עו"ד יעל גיל
אתר המשפטי : www.yaelgil.co.il
כתובת המשרד : ברקוביץ' 4, מגדל המוזיאון, ת"א, התקווה 5, ראשון לציון.
טלפון : 03-9645334

תגובות

תגובות