מידי פעם אני נתקל בפוסטים ששוים קריאה ואי אפשר לתת להם להעלם כך סתם ברשת, אז החלטנו במערכת לתת להם במה ולהנציח אותם… זה אחד מהם של רן הר נבו.
ביוני 2014 הצלחתי סוף סוף לגרור לישראל את מנכ״ל התאגיד שקנה את הסטארט אפ שלנו. מלב תל אביב ניהלנו את מנוע הצמיחה הכי משמעותי של מה שהייתה אז Aol, היו לנו פה כבר מעל ל-100 עובדים. לחצנו, לחצנו, הגיע בסוף. הוא הגיע לפחות מ-48 שעות, תיקתקנו הכל כמו מבצע צבאי. נפגש (והתרגש ממש) עם הנשיא שמעון פרס, הודיע בפגישה איתו על פתיחת חממה להשקעות בסטארטאפים, פגש יזמים משובחים ברחבי תל אביב, בילה זמן עם אנשי מוצר, מתכנתים, אכל טוב, שתה טוב. ועף לו המוח… בסוף הביקור, אחרי חצי יום קצר ומרגש בעיר העתיקה, ישבנו בלובי של מלון הילטון לשעה נדירה של רוגע וקפה, רגע לפני שאספה אותנו המונית לנתב״ג. הוא היה הבוס שלי.
הייתי אז נשיא בתאגיד אמריקאי: מאות עובדים ברחבי העולם, מרכז פיתוח ברחוב קלישר תל אביב, אימפקט ישראלי עצום על חברת טכנולוגיה ששווה מיליארדים, והכי יפה? יש עוד המון סיפורים כאלה, היינו רק עוד בורג ממעצמת הייטק בהתהוות. ״תגיד,״ הוא שאל אותי אחרי שבאמת טעם פה ישראליות מעוררת השראה, ״מאיפה זה בא, התרבות הזאת? הניהול, היזמות, המצויינות? כל מה שראיתי פה, מאיפה זה בא?״ טים ארמסטרונג קראו לו, קוראים לו עדיין 🙂 איש יקר מאוד, עשה כמה דברים בחייו, ראה עולם, האמין בנו מאוד, רצה להבין את מקורות הנס הזה שנקרא ״סטארטאפ ניישן״.
סיפרתי לו את מה שידעתי על עצמי: 7 שנים שירתתי בחיל האוויר, נווט קרב ממוצע בטח לא עילוי. אבל אחרי שנים בארה״ב ומפגש עם אינספור מפלצות טכנולוגיה אני עדיין יכול להגיד בלי למצמץ בכלל שחיל האוויר הוא אחד ״התאגידים״ הכי טובים שיצא לי ״לעבוד״ בהם. הוא היה לי והוא עדיין בית ספר למצויינות. בשנים האחרונות אנחנו מוצפים בהסתה עלובה נגד חיל האוויר, אבל תאמינו לי, מי שמציג עכשיו תוצאות שהן מעל לכל דמיון אלפי ק״מ מכאן – הוא הטופ של הטופ. אין בו תרבות של ״חבר מביא חבר״, אין בו נפוטיזים, יש בו רק כלל אחד שהוא ייהרג ובל יעבור: מצויינות! חיל האוויר הוא עד היום הוא בשבילי דוגמא ומופת למצויינות. תחקיר בלי פשרות, בלי עיגולי פינות. תחרותיות ברמות הכי גבוהות שיש, למידה מתמדת, שאיפה בלתי נגמרת לשיפור, הצבת יעדים קצרי טווח, ארוכי טווח, עמידה בהם, התגלמות המקצוענות בסטנדרטים הכי מאדרפאקרז שיש. לאורך שנים של עבודה עם לא מעט הייטקיסטים ישראלים פה, בניו יורק, בסיליקון וואלי, גיליתי גם שחיל האוויר הוא לא השחקן היחיד בשטח: המוסד, 8200, יחידות מודיעין שאתם לא מכירים אפילו, התעשיות הצבאיות, האקדמיה הישראלית, בתי הספר הטכניים – כולם קיני מצויינות חסרי פשרות, בקנה מידה עולמי! ״וכולם,״ הסברתי לטים ארמסטרונג, ״הם הבסיס, היסודות האמיתיים התרבותיים לפריחה הבלתי נתפסת של מעצמת ההייטק הישראלית״. אני חושב הרבה על השיחה הזאת בימים האחרונים, בזמן שכולנו צופים וקוראים וחשופים למסע האדרה נלעג, גרוטסקי, פאשיסטי כמעט, של פולחן אישיות. כאילו כל ההישגים המטורפים של מערכת הבטחון הישראלית השבוע הם תולדה של מוחו המזהיר של אדם אחד וגאוניותו העל גלקטית.
הם מפרסמים תמונות AI שלו עם אריות, מצטטים פסוקים שהניח בפתק בכותל, גלוריפקציה מגוחכת שאסור שתתקבע פה כסיפור של יום אחרי המלחמה הזאת. כי המלחמה הזאת, ההישגים הדמיוניים שלה ששומטים לסתות בכל העולם, שייכים קודם כל לקיני המצויינות המופלאים הנדירים יוצאי הדופן שהם סלע קיומנו והסיבה שאנחנו אור לגויים. קיני המצויינות האלה הם ישראל שאנחנו גאים בה! הם התוצר המופלא של הדמוקרטיה הליברלית שבנינו כאן: האוניברסיטאות, מכוני המחקר, המדע, מערכות החינוך, המתמטיקה, האנגלית, הרוח היזמית, כולם מתכנסים עכשיו לתצוגת תכלית מול כל העולם, תצוגה של ישראל שנתניהו יצא למלחמת חורמה בה, שתוך כדי המלחמה הוא עדיין מנסה לרסק אותה! קיני המצויינות האלה הם לא ״קפלניסטים״ או אליטיסטים או פריבילגים או ״הדיפסטייט״ או כל מרקטינג עלוב שלו ושל המכונה הרקובה שבנה פה כדי לחסל אותם. הם ישראלים. ימנים, אנשי מרכז, שמאלנים, דתיים, מסורתיים, חילוניים, תל אביבים, אנשי פריפרייה – שדבק אחד מחבר את כולם: הם מאמינים בדמוקרטיה הליברלית הישראלית ובתוצרים שלה.
הם מאמינים בקינים של מצויינות, לא בשלטון נאמנות. הם מאמינים שאחרת פשוט אי אפשר יהיה לקיים פה מדינה ראוייה לתושביה. כמו תמונת מראה שרק צריך להביט פה, סופג עכשיו שלטון רקוב, דיקטטורה דתית של פקידים נאמנים, את המכה החזקה ביותר בתולדותיו. לאורך השנים הלך ונרקב השלטון המטורלל הזה, הלכה ונרקבה איתו מדינה שלמה, טרגדיה ושמה אירן. זה קורה ויקרה בכל העולם. מדינות שממירות שלטון מצויינות (גם אם יש בו פגמים שראוי לתקן) בשלטון נאמנות, יילכו וירקבו. הכתובת נמצאת לא רק על הקיר, היא גם כמה אלפי ק״מ מכאן. בשיא עליבותה. תסתכלו על ישראל כץ, על מירי רגב, על גדעון סער, על גילה גמליאל, על דודי אמסלם. אלה האנשים שנבחרו לתיקים הבכירים ביותר במדינת ישראל מטעם מפלגת השלטון. פודלים נאמנים חסרי כישורים, מושחתים, תוצר של ריקבון עמוק במערכות השלטוניות בישראל. תסתכלו על רמת הניהול בעורף, על מאות אלפי הישראלים שתקועים בחו״ל, על מערך ההסברה הלא קיים, על הציוצים המטורפים שלהם בטוויטר.
תסתכלו עליהם ואז תסכלו על חיל האוויר שלנו, על הטייסים, על המכונאים. תסתכלו על אנשי המוסד, על חטיבות המודיעין, על האקדמיה, על מכוני המחקר, על מיטב היצירה שלנו. ותענו לעצמכם: מה יותר ישראלי בעיניכם? איפה נמצא העתיד שלנו? ואיפה נמצאת הסכנה? הימים ההיסטורים האלה הם תצוגת תכלית בלתי נתפסת, שהעולם ידבר בה עוד עשורים. הם תפארתה של ישראל הדמוקרטית, הליברלית, מעצמה בטחונית, מעצמת הייטק, מעצמה של מצויינות, של יזמות ברמות הכי גבוהות שרק אפשר! אם נוותר עליה, שום דבר פה לא יהיה ראוי יותר. לאט לאט נהפוך בדיוק לאלה שאנחנו נלחמים נגדם עכשיו. אל תשכחו את זה. זה תלוי רק בנו!
Created By