״זכות הבחירה היא בידיים שלנו, יש לנו את הזכות לבחור להיות מאושרים בכל מציאות שנכפית עלינו האושר שלנו תלוי רק בנו.״ ענתה אורין זך גנץ כשנשאלה בסוף הריאיון מה היא רוצה שהקוראים יזכרו מהספר שלה. בימים אלו היא מוציאה לאור את סיפרה הראשון :״ 365 טיפים – איך להפוך כל אתגר להזדמנות וכל משבר לצמיחה״.
מאת: פנינה מזרחי 18 באוגוסט 2025
את הריאיון עם אורין ערכתי בביתה החדש אליו עברה לאחר רציחתה של עדן ביתה בשבי החמאס והבאת גופתה לקבורה בארץ.
אורין גנץ מוכרת לכולנו מאז שבת השביעי לאוקטובר. באותה שבת אורין קמה לקול האזעקות בידיעה שביתה עדן, נמצאת אצל בן זוגה אופק קמחי ז״ל בבת ים. היא הייתה רגועה. רק כשהתקשרה לילדיה, הבינה שעדן ואופק בדרך הביתה ממסיבת הנובה וכבר היו באופקים. אורין הספיקה לבקש מהם שיעצרו כי יש טילים, ועדן הרגיעה אותה ואמרה לה לא לדאוג והמשיכה לשיחה שקיבלה מאביה.
כעבור זמן מה אורין קיבלה שיחות רבות מידיד של עדן, שמסר לה שעדן מבקשת שישמרו על הכלבים. אורין עדיין הייתה אופטימית, משום שלא הבינה עדיין את ממדי האירוע. היא חשבה שהוא מתחולל רחוק ממנה ולא חששה לרגע. כששמעה שירו על עדן, הבינה שעדן ואופק נקלעו למקום שבו אירעה חדירת מחבלים, אך גם אז סמכה על ביתה וזכרה שעדן תמיד ידעה להסתדר.
אולם אביה של עדן שמע את רגע הירי. מאותו הרגע בשבועיים הבאים אורין חיה בחוסר ודאות, עדן הוגדרה כנעדרת. בהמשך הבינו שנחטפה לעזה. במשך חודשיים וחצי עדן הייתה חטופה בעזה. היא נרצחה בשבי וחולצה משם בעזרת צה״ל ב־12 בדצמבר 2023 והובאה לקבורה בישראל ביום הולדתה, שהיה אמור לחול כעבור שלושה ימים ב־15 בדצמבר 2023.
אורין מספרת שגופתה של עדן נותרה שלמה, והיא הצליחה להיפרד ממנה ולסגור מעגל. למרות הכאב והטרגדיה הקשה אורין מרגישה בת מזל – היא קיבלה את עדן, זכתה לקבור אותה ולהיפרד ממנה בנשיקה על מצחה.
מאז היא מרגישה שעדן ממקדת אותה. מאישה נחבאת אל הכלים וביישנית, היא הפכה לאישה חזקה. כיום היא עומדת ומרצה מול אנשים, מביעה את דעתה ומשמרת את זכרה של עדן.
עדן נקברה בקיבוץ פלמחים בקו ראשון לים, מקום שאהבה מאוד. עבור אורין המקום מסמל חופש ומתאים לנשמה של עדן.
שאלתי את אורין מניין הכוחות שלך?
״אין לי מושג״ ענתה,״זה יוצא ממני. לא תכננתי לעמוד ולדבר הכל קרה במקרה. עיריית ראשון לציון הזמינה אותי להרצות וככה התחילו להזמין אותי להרצות בעוד מקומות ולדבר על עדן. בנוסף התראיינתי בטלוויזיה, וכל פעם ששמעו אותי קיבלתי תגובות, כמו ׳איזו חזקה את׳ ׳כמה כוחות יש לך׳ תגובות שהפתיעו אותי. ולא הבנתי מה רוצים ממני״.
כעבור זמן מה נפל לה האסימון ושם ההרצאה נבחר :״לעוף עם כנפיים שבורות״, שם של רומן שכתבה למגירה לפני כעשרים שנה. עדן רצתה שיראה לאור, אבל אורין גנזה אותו.
אורין הבינה שההתמודדות שלה עם השכול שונה מזו של הורים שכולים אחרים. יש לה ארגז כלים שצברה בשש־עשרה השנים האחרונות. הכאב הוא אותו הכאב כמו שאר ההורים השכולים, אך היא הפכה את הכאב שלה לעשייה. היא החליטה לא להפוך לקורבן ולא לתת לחמאס לנצח אותה. היא חיה בשביל בנה גיא, אחיה של עדן, ומדגישה שאחים שכולים שמתמודדים עם אובדן האח או האחות וצריכים להיות חזקים עבור ההורים, לא מקבלים מספיק תמיכה. דבר שהייתה רוצה לשנות.
מה הביא אותך לכתוב את הספר?
״במהלך ההרצאה הבנתי שאני נותנת בזמן מוגבל מעט כלים. אנשים מבקשים ממני עוד ועוד כלים. הם מנסים להתקרב לכוח הרוחני והמנטלי שלי. אם אני משאירה את זה אצלי אני מאבדת את זה. אני חייבת להעביר את המתנה הזאת הלאה. החלטתי לאסוף את כל הכלים שהיו מפוזרים בבית, במחשב, בפתקים ועוד. איגדתי את כולם בתוכנת EXEL – 365 כלים. כלי לכל יום.״
הכלי הראשון בספר הוא לומר תודה בכל בוקר לומר תודה עשר פעמים. היא בוחרת להתחיל עם משימת התודות, משום שעדן אימצה אותה. לאחר הירצחה של עדן, אורין גילתה שבחייה עדן ערכה מדי יום רשימת תודות, כפי שלמדה מאימה.
הכלי השני שהיא ממליצה עליו הוא לחיות את היום. אי אפשר לשאול אדם שנמצא במשבר, מהם החלומות שלו. הוא לא מסוגל לקום מהמיטה, אבל שמחלקים את התמודדות הזאת למשימות קטנות ומבצעים בכל יום משימה, קל יותר להתמודד. ״עדן לא תחזור אליי. וקשה לי להשלים עם זה, אבל משימה אחת ליום מחזיקה אותי. באותו היום, בהווה, אני מרשה לעצמי להרגיש דברים טובים. לא מתחייבת למחר רק להיום. להורה שכול קשה לקום מהמיטה זה אחד האתגרים הקשים״ היא מספרת. ״אבל רק באותו יום אני קמה מתלבשת מתאפרת אני לא קורבן אני בוחרת בחיים רק להיום״.
אני יושבת מול אורין ונפעמת מהאישה החזקה הזאת. היא השראה ונותנת כח למי שיושב מולה. מצאתי את עצמי מזילה דמעה, ואורין חזקה נותנת כח.
״אני משתמשת בטיפים של הספר על עצמי. בכל טיפ שבספר התנסיתי ואני עומדת מאחורי כל מילה שלי.״ היא מספרת.
מה הספר ששינה את חייך?
״הספר ששינה את חיי הוא״ סוד הקסם היפני״ של מארי קונדו. קראתי את שני הספרים שלה ויישמתי – כל מה שלא עשה לי טוב בחיים זרקתי זריקה רוחנית ופיזית. זרקתי חפצים שלא משמשים אותי או לא עשו לי שימחה בלב, הוצאתי אנשים מהחיים שלי, עברתי דירה לבית שנותן לי אנרגיה טובה יותר, רק מה שמשמח אותי.״
מה המסר שאת רוצה שאנשים ייקחו מהספר שלך?
״אני רוצה שאנשים יזכרו שזכות הבחירה בידיים שלנו. אין לנו שליטה על המציאות אבל יש לנו שליטה על זכות הבחירה. הבחירה להיות מאושרים בכל מציאות שנכפת עלינו. האושר שלנו תלוי בנו בלבד.״
מה הדבר הבא שחלמת לעשות?
״אני לא חולמת״ היא מחייכת, ״החלומות מגיעים אלי. כל מה שאני חושבת לעשות אני מבצעת.״
אורין זך גנץ, אמא לשניים עדן ז״ל וגיא. נולדה במושב כרכום ליד הכינרת, היא הגיעה לראשון לציון לאחר גירושיה, עבדה בהייטק כחשבת שכר, פרשה ועברה לעבוד בעיריית ראשון לציון. בעקבות רצח ביתה ב 7.10 החלה להרצות, פתחה את ״חברותא״ קבוצת תמיכה להורים שכולים וזכתה בתואר מרצת השנה בעקבות ההרצאה שלה:״לעוף עם כנפיים שבורות״. בימים אלו היא מבקשת את עזרת הציבור בתמיכה בהוצאת ספרה הראשון "לעוף עם כנפים שבורות"
לינק לתרומות מצורף פה https://giveback.co.il/project/86252
Created By