לרגל ציון יום המאבק באלימות נגד נשים שחל ב-25.11, שוחחתי עם ד”ר אילנה קוורטין על ספרה “כלואות”, שמבוסס על עבודת הדוקטורט שלה ועוסק בתופעת הזוגיות התוקפנית והשתלטנית מנקודת מבט אקדמית, אך בשפה נגישה וברורה לקהל הרחב. הספר מתעד חוויות אמיתיות של נשים לצד ניתוחים והמלצות להתמודדות, ומטרתו להעלות מודעות ולתת קול לנשים שנמצאות במצבים כאלה.
מה הביא אותך לכתיבת הספר? איך הגעת לכתיבה שלו?
“טוב, אני אתחיל מהסוף. אחרי שסיימתי את הדוקטורט, עשיתי המון הרצאות בכנסים ובפני קהלים שונים. תמיד אמרו לי: ‘צריך להנגיש את החומר, את התופעה, את הרעיון הזה לקהל הרחב’. הדוקטורט עצמו שכוב בסיפריה בבר אילן – ואף אחד לא פותח דוקטורט בספריות – ולכן זה לא באמת מונגש. אחרי פניות חוזרות, נולד הרעיון להתחיל לכתוב ספר. במקביל זכיתי במלגה של נעמ”ת, ואחת השופטות אמרה לי: ‘יש לי בית הוצאה שתוציאי את הספר, אוציא לך אותו’. כך רעיונות ששותלים לך בראש מתגבשים. כתבתי את הספר בלילות ובין יבשות – גרנו בלוס אנג’לס – תוך הבנה של קהל היעד, המסרים שצריך להעביר ואיך לתרגם את השפה האקדמית לשפת יום יום.”
מאיפה הגיע השם של הספר?
“דיברתי עם יעל קורן, יועצת בתחום מגדר וחינוך, והמנחה שלי ד”ר אורית קמיר. היה חשוב למצוא שם שמעביר את התחושה ומעורר סקרנות: ברגע שקוראים את שם הספר, יש תחושת חוסר נוחות או כיווץ – משהו שמסקרן אך גם מציק. בנוסף, הוספתי משפט שמסביר את התופעה של שתלטנות קיצונית.”
מה היו האתגרים הכי גדולים במהלך הכתיבה?
“אני כותבת מאמרים באנגלית ובעברית, אבל אף פעם לא יודעת מתי המוצר שלם מספיק לשחרורו לעולם. היה לי חשוב לקבל עזרה מבחוץ – מנחים, עורכת או מרואיינות שקראו את החומרים. קבעתי מועד להשקה, וזה עזר מאוד. הקושי היה גם בכך שלא ניתן לנוח: אי אפשר להפסיק שבוע או חודש – צריך להתעסק בזה כל יום. בנוסף, מהרגע שהספר יוצא לעולם – אין שליטה על הפרשנות של הקוראים, ויש תגובות שונות, כולל דברי נאצה.”
כל הסיפורים בספר מבוססים על סיפורים אמיתיים. האם הנשים הסכימו להשתתף בקלות?
“כשיצאתי לראיין נשים, אף אחת מהן לא ידעה מה הן עוברות – זו תופעה שלא היה לה שם. במהלך השיחות הן מתחילות להבין בעצמן מה עובר עליהן, וזה קרה כבר בזמן הראיונות. כל אישה שקראה את עצמה בספר מזהה את המקום שלה, אחרים לא.”
איך הגעת אל הנשים האלו?
“נפגשתי עם הראשונה בשיעורי זומבה שהעברתי . אחר כך פירסמתי מודעות, אך רוב התגובות הגיעו מפה לאוזן. אני הייתי בטוחה שאין נשים כאלה אבל לאט גיליתי דרך אנשים , החברות והמשפחה כל מי שדיברתי איתו שהכירו מישהי כזאת והבנתי שיש עוד עשרות ומאות נשים במצבים דומים.”
מה אחוז הזוגות הנמצאים במצבים כאלה?
“כ-20% מהזוגות הנשואים, ברמות שונות של שתלטנות קיצונית.”
איך הנשים והגברים מגיבים לספר?
“גברים רבים מצאו את עצמם בהתנהגויות שתוארו בספר והופתעו. הנשים, בעיקר אלו שחוו את התופעה, קיבלו כח והשראה לראות שיש עוד נשים במצבים דומים.”
איך נולד המונח ‘שתלטנות קיצונית’?
“אני משפטנית, חוקרת וסופרת – והייתי צריכה מונח חדש שיתאים גם משפטית וגם לתחושות של הנשים. פסק דין ייחודי שקראתי מבית הדין הרבני בנתניה שם מתואר מצב לא פשוט של אישה שמבקשת להתגרש והיא מתארת את מסכת ההתעללות שעברה עי בעלה והדיינים כינו אותו כשתלטן לא אלים אלה שתלטן זה יחד עם הראיונות שערכתי הובילו למונח ‘שתלטנות קיצונית’, שמאפשר להראות ספקטרום של התנהגויות בתוך זוגיות – לא שחור ולבן.”
איך המונחים כמו גייזלייטינג הובאו בספר?
“מהתואר הכרתי את המונחים. במהלך ההרצאות והכתיבה הבנתי שגייזלייטינג הוא כלי בתוך שתלטנות קיצונית, אך לא זהה לה. חשוב להסביר לקוראים מהי התופעה ומהו הכלי.”
איך את רואה את הדינמיקה של שליטה וניהול מערכות יחסים אלימות?
“תחושת אי-נוחות או ‘כיווץ’ היא סימן ראשון לבדוק את המצב. אם מופיעים יותר מדי תחומים של השתלטנות – צריך לעצור ולהבין מה קורה. הכללים הם אינטואיטיביים, אך חשוב לתת מקום לתחושה ולמודעות.”
מה היה האתגר הכי קשה שלך בשמיעת העדויות של הנשים?
אני חושבת שהעדויות של אלימות מינית ואונס היו הכי קשים גם עבורי וגם עבור הנשים . נשים האמינו שאם הן נשואות אז הכל מותר ותוך כדי הסיפור הן הבינו שיש להן זכות לסרב . ויש חוק יחסית חדש שמגן עליהן .
מה את ממליצה לנשים שחושדות שהן נמצאות בקשר שתלטני?
“לכתוב את כל המיקרים הדומים שקורים בזוגיות, לשוחח עם חברה טובה ולשמוע את הדברים ממנה, ואז לפנות למרכז למניעת אלימות בעיר. אם המצב מחמיר – להשתמש בכלי של תלונה במשטרה, גם אם קשה להסביר את החוויה.”
מה את מקווה שהקוראים יפיקו מהספר ומהמסרים?
“מודעות לתופעה – שהיא נפוצה. לתת קולות לנשים לצאת החוצה. להראות שאקטיביזם אפשרי – ולתת השראה לשנות את פני החברה.”
איך את רואה את תפקיד הקהילה והחברה במניעת אלימות נגד נשים?
“להקשיב, לתת מקום לסיפור לצאת ולהנכיח אותו, בלי שיפוטיות. זה הצעד הראשון להוקעת התופעה.”
האם הספר טריגרי? והאם אפשר ללמד אותו בכל אוכלוסיה?
“כן, אפשר ללמד אותו. השפה מוגבלת כדי לא להיות וולגרית, ומותירה מקום לדמיון. הוא משמש גם בכלים חינוכיים ואקדמיים.”
ד”ר אילנה קוורטין היא אקטיביסטית פמיניסטית, עוסקת בשינוי חברתי ומובילה שינוי חקיקה. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ומשפטים, תואר שני בניהול וסכסוכים ותואר דוקטור בלימודי מגדר. ניהלה פעילות בסוכנות היהודית במערב ארה”ב, כיהנה כסמנכ”לית “ארץ עיר”, ניהלה את מיזם בית משלנו, ייצגה נשים בתיקים של זכויות נשים, זכתה בפרס נעמ”ת למחקר, במענק קרן מנדל ומלגת שופף.
חיה בישראל עם משפחתה.
אם את חשה במצוקה ומזהה אצלך חלק מהסימנים הבאים:
1. שתלטנות כלכלית . חוסר גישה למשאבים כלכליים . אין לך גישה לחשבונות הבנקים, את לא יכולה לקבל החלטות כספיות, אין לך כרטיס אשראי משלך, את תלויה בבן הזוג שלך בכל הוצאה
2. אלימות מינית : הוא קובע מתי תשכבו איך ואיפה מתעלם מהרצון שלך וההסכמה שלך גם אם את נשואה
3. אלימות מילולית ונפשית
4. שתלטנות פטריארכלית התייחסות אלייך כקטינה אין לך יכולת לקבל החלטות
5. שתלטנות באמצעות הגבלה. פגיעה ביכולת שלך ליצור קשר עם בני משפחה חברות וחברים , יציאה לחרחב הציבורי מוגבל ודורש אישור . הקלטה ומעקב אחרי כל צעד
6. שתלטנות ביחס להתפתחות אישית. מניעה או הגבלה או להערים קושי בלימודים הכשרה או קורסים ויציאה לעבודה
7. אם זיהית אצלך לפחות שלושה סימנים
את מוזמנת ליצור קשר עם אחד מהמספרים הבאים:
קו ייעוץ נעמת לנשים במצבי משבר ובצמתים של שינוי: 9201*
הקו החם של משרד הרווחה: 118
הקו החם של עמותת לא לאלימות: 6724*
קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית: 1202
עמותת בת מלך, סיוע לנשים דתיות וחרדיות הסובלות מהתעללות על ידי בעליהן: 1-800-292-333
כתבה : פנינה מזרחי
ליצירת קשר ולהזמנת הספר / הרצאות:
ד”ר אילנה קוורטין – 050-7393376
או דרך האתר: https://katzr.net/1539e7
Created By