אורח יוצא דופן הגיע השבוע למוזיאון לתולדות ראשון לציון. אליעזר בן יהודה (81) עם השם המיוחס הוא לא אחר מאשר נכדו של מחייה השפה העברית. לאחר שנים רבות ששימש כרב קהילתי בבתי כנסת בארה"ב, הוא חזר ארצה ומתגורר עם אשתו לאה בירושלים. לביקור השבוע הוא הגיע עם אחותו חמדה, גם שמה על שם הסבתא- חמדה בן יהודה.

לאליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, יש מניות לא מעטות ביסודה של ראשון לציון על ברכי השפה העברית. לפני למעלה מ130 שנים, הוא חיבר עבור תלמידי בית הספר חביב, בית הספר העברי הראשון בעולם, את "דברי ימי ישראל" ובכך החל למעשה החינוך העברי בארץ.

בביקורו במוזיאון, נחשף אליעזר בן יהודה ואחותו חמדה לתמונה של סבו לצד הזוג דוד וציפורה יודילוביץ'. שני הזוגות היו חברים טובים ולמעשה אליעזר בן יהודה היה המנטור של דוד יודילוביץ'. הוא היה בן בית אצל אליעזר בן יהודה ושאב ממנו את הרעיונות שלו, הושפע ממנו ונקשר ביניהם קשר אמיץ.

כאשר יודילוביץ' הגיע לראשון לציון, הוא יישם בבית הספר חביב את תורת אליעזר בן יהודה "עברית בעברית בשיטה הטבעית", שמשמעותה לדבר רק בעברית וללמד את כל המקצועות בשפה העברית (מתמטיקה, היסטוריה, גיאוגרפיה, טבע). לצעשה יודילוביץ' הצליח לעשות בראשון לציון מה שאליעזר בן יהודה לא הצליח לעשות בירושלים.

במהלך ביקורו של הנכד במוזיאון, הגיעה כיתת גן ללמוד על תולדות העיר. אליעזר בן יהודה התבקש לומר להם כמה מילים ושמח על ההזדמנות: "אני מסתכל עליכם ורואה בכם קצת מסבא שלי, שכן כל אחד מכם מדבר עברית ובכך ממשיך את המורשת שהוא הותיר אחריו".

בן יהודה מספר כי הייחוס המשפחתי היה לו לעיתים לעול. בהיותו תלמיד בבית הספר, הוא נדרש כשאר הילדים להגיש חיבור בעברית, אולם המורה נהג בו בקשיחות והיה מחזיר לו את החיבור עם הערה "ציפיתי ליותר טוב".

חברת המועצה, ד"ר ענת ליבוביץ', המחזיקה בתיק המוזיאונים, והגב' רות מקבי מנהלת האגף האחראי על האמנות המוזיאונים והמורשת בראשון לציון, ליוו את בן יהודה בביקורו במוזיאון.

חברת המועצה, ד"ר ענת ליבוביץ', המחזיקה בתיק המוזיאונים: "אנו שמחים ומתרגשים לארח את נכדיו של אליעזר בן יהודה. אנחנו בראשון לציון, כיאה לעיר השפה העברית, ממשיכים להפיץ את המורשת ההיסטורית והתרבותית".

אחד הסיפורים המעניינים על הקשר בין אליעזר בן יהודה לדוד יודילוביץ' בראשון לציון היה סביב בירור לגבי מילה חסרה בעברית.

בכל פעם שבבית הספר היו חסרות מילים, היו שולחים איגרת לאליעזר בן יהודה בירושלים. פעם אחת לא הייתה להם מילה בשביל הזמן הפנוי שהילדים משחקים בחצר בין שני שיעורים, אז שלחו מכתב לבן יהודה שחשב והשיב כך: "הזמן הזה יקרא שביתה, לעומת זאת הזמן שהפועלים נחים יקרא הפסקה".

באותם ימים פעמון היקב צלצל, הפועלים הפסיקו את עבודתם לאחר שהברון רוטשילד העביר את הניהול לידי יק"א. הפועלים שחששו כי יפוטרו- הפסיקו עבודתם. האיגרת מירושלים הגיעה ונוצר בלבול. למעשה של הפועלים הם קראו שביתה ואילו כשהפעמון צלצל בבית הספר, הילדים יצאו להפסקה.

תגובות

תגובות

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here