אמנים בצל הקורונה – רחלה וייס (סטנדאפיסטית) :" הענף בהתרסקות רצינית, נצטרך להמציא את עצמנו מחדש"

רחלה וייס, סטנדאפיסטית בת 56 תושבת ראשון לציון, אישה עם סיפור השראה יוצא דופן של מזכירה מתוסכלת שהפכה לסטנדאפיסטית בגיל 50!  רוני קובן (עיתונאי ב"עובדה", מגיש התוכנית "פגישה" ב"כאן 11" ועוד..) מצא את סיפורה מעניין ומרתק, ותיעד אותו בתוכנית הדוקו "משברי גיל" בערוץ 8 של HOT. גם רחלה, כמו שאר חבריה לתעשייה נפגעה מאפקט הקורונה – – סדרת ראיונות עם אמנים בצל הקורונה.

רחלה, מה שלומך בימים אלה?
האמת היא שאני במצב רוח טוב, איך הגששים אומרים: "בלתי עציבה".

כיצד את מתמודדת עם גזרות משבר הקורונה?
אז או.קיי. אני באמת שומרת על מורל גבוה, אבל לא פשוט למשל לראות את אמי בת ה 84 בדיור מוגן רק מהמרפסת, בלי לחבק אותה. חסרות לי פגישות עבודה עם אנשים, לשבת עם חברות בבתי קפה…
האמת היא שהישיבה בבית, פחות מפריעה לי, כי גם ככה אני עובדת רוב היום מהבית (BACK OFFICE) בכל מה שנוגע להופעות. כתיבת חומרים חדשים, שיווק, שליחת הצעות מחיר, צילום סרטונים, ועוד..
גם יש את החובה לחבוש מסיכות כל הזמן וזה עניין יקר, וראיתי שאנשים עושים מסיכות מחזיות, אבל לא בא לי להרוס חזייה שלי, אז לקחתי אחת ישנה של אמא שלי. עכשיו אני מוגנת מעולה, אבל אני לא רואה לאן אני הולכת..

לפני פרוץ המשבר, היומן שלך היה לבטח מלא בהופעות, מה זה עשה לך לקריירה?
מופעי סטנדאפ והרצאות על סיפור החיים שלי, זאת הפרנסה שלי. בחמש שנים האחרונות אני מופיעה בכל הארץ, ממטולה ועד אילת. חודש מרץ, זה ה-חודש החזק בשנה מבחינת הופעות והרצאות! יום האישה ופורים!

מה זה עשה לקריירה?

התרסקות רצינית. אתה צריך להתחיל להמציא את עצמך מחדש. אין פרנסה! אין שום הכנסה וזה בהחלט מלחיץ ומדאיג.

כאומנית ועצמאית, את מרגיש תמיכה ממשלתית כלשהי?
שום תמיכה. נאדה. בתנאים הראשונים למענק, לא הייתי זכאית, ומששינו את התנאים, אולי אקבל משהו, לא וודאי. זה כמו טיפה בים.

מה שונה המשבר הנוכחי יחסית למשברים אחרים שהיו בארץ כגון צוק איתן, אינתיפאדות ודומיהם?
אני מרגישה שפה כולנו במלחמה הזאת, אין מפקדים, חיילים, צעירים או מבוגרים, זו המלחמה של כולם ועם כל הקושי והתסכול, כולם צריכים להישמע להוראות בצורה הכי מדוקדקת. ולא להשתמש באימרה הישראלית הידועה: "יהיה בסדר". אנשים לא מבינים, שככל שיותר נקפיד – כך זה ייגמר יותר מהר!
שוני נוסף אישי יותר, זה שהבן שלי הוא אח בבית חולים איכילוב, הוא "בחזית", הוא חשוף לסיכונים, כי בין היתר מגיעים למחלקה שלו אנשים החשודים כנושאים את הנגיף והוא מבצע להם בדיקות. וזה בהחלט משהו שמדאיג אותי ברמה היומית.

את מנצלת לפחות את הימים הללו לכתיבת חומרים, רעיונות חדשים, תוכנית ב' לחיים?
וואו! תקשיב, זה פשוט לא ייאמן! אני בשוק מזה אבל, עם פרוץ הקורונה התגברה גם היצירתיות שלי! כל הזמן עולים לי רעיונות של "ממים" (פוסטים) עם בדיחות, פאנצ'ים וסרטונים קומיים!
תראה, אני עדיין (והדגש על עדיין..) לא מפורסמת כמו עדי אשכנזי או ליטל שוורץ, אבל עכשיו כשכולם ברשת, זו ההזדמנות שלי לנסות לפרוץ, להתבלט ברשתות, להגיע לכמה שיותר אנשים.
אז אני עושה לייבים בפייסבוק, סטנדאפ בזום לחברות, ארגונים וחוגי בית במחירי "קורונה"(כי בכל זאת צריך להתחשב) כדי להכניס קצת כסף הביתה (לא רוצה לחזור להיות מזכירה).
בזכות הסרטונים שאני עושה, נהייתי מומחית בכתוביות ואני מציעה את זה בתשלום לסטנדאפיסטים ובעלי עסקים..

נראה כי תחום תרבות האירועים והמופעים נפגע ראשון ממשבר הקורונה וגם יתאושש אחרון מהמשבר, מה דעתך בנושא?
לצערי, אני חושבת שאתה צודק. לאנשים כמעט ואין הכנסה. וכשייגמר המשבר, אנשים ישקיעו כספים קודם כל בדברים שהם MUST ולא "מותרות" כמו סטנדאפ, מסעדות, בתי קפה ועוד.

איפה נראה את רחלה וייס בקיץ הקרוב?
מה ז"א? עם כל האוכל שתקענו בימי הקורונה? אתה תראה אותי מרוחה על שלטי חוצות באיילון כפרזנטורית של "צמיגי מישלן"…אני מאוד מקווה (חוץ מלהופיע על שלטי חוצות..) שתראו אותי מופיעה בכל היישובים והארגונים שבלית ברירה דחו את ההופעות שלי, ובמקומות נוספים שהודות למשבר הכירו אותי דרך הרשתות החברתיות. אולי תראו אותי גם על המסך הקטן, בסדרות, בפרסומות, בקיצור, אני מקווה שתיתקלו בי איפה שלא תהיו, ושזה יעלה לכם חיוך על הפנים.

תגובות

תגובות