ניסים הוא אחת הדוגמאות לכך שלא כדאי לקבל כל עבודה של חקירה פרטית. אבל כשישב מולי בפעם הראשונה היה כאחד האנשים שבאו לשכור את שירותיי.
"שמע", אמר, "אני צריך את שירותיך למספר ימים".
לא האמנתי למשמע אוזניי. ניסים הוא דמות ידועה בדרום. אין איש באזור חיוג 08 שלא ידע לדקלם את שמו והוא נחשב מנהיג הכנופיה המפחיד ביותר בעיר. גם מראהו היה בהתאם. 190 ס"מ גובה, מבנה גוף שרירי ועיניים שהסתדרו יופי עם 2 צלקות לאורך לחיו השמאלית. העיתונים בישרו לא אחת על מעצרו בחשד להעלמת ראיות, אבל כמו תמיד, כפי שהבנתי, הצליח לחמוק מבין אצבעות החוק.
"מה אני יכול לעזור לאדוני?", שאלתי אותו, מנסה למדוד כמה זמן הוא מישיר מבט בלי למצמץ (הרבה).
"תקשיב, אני יכול לעשות בעצמי את מה שאני רוצה ממך, אבל אז אהיה חשוף לעיני הימ"ר (היחידה המרכזית) שלא מפסיקה לשבת לי על הזנב".
קיבלתי את העבודה. למחרת התמקמנו בכתובת בה נקב ניסים.
בשעה 9:00 הגיעה מכונית אמריקאית מפוארת ונעמדה סמוך לבניין באותו רחוב. ניסים ישב במושב האחורי. תוך דקה יצא מהבניין בחור צעיר, נכנס לאמריקאית והשלושה יצאו מהחניה בחריקת בלמים. על פי ההנחיות של ניסים היה עלי לעקוב אחר הצעיר.
המעקב לא היה קל. במקביל הבחנתי ברכב מילוט של הימ"ר שעקב אחרי ניסים וליווה אותו במהלך כל היום. מסלול הנסיעה של ניסים והחבורה כלל סיור בשוק המקומי בבאר שבע, סיור בקניון בעיר, מנוחה במכון ליווי יוקרתי, ארוחת צהריים במסעדת שיפודים מקומית וחזרה לביתו.
בשעות הצהריים נפרד הבחור הצעיר מהחבורה העליזה במרכז העיר. התמקדנו בו. מסתבר שלבחור היו עסקים צדדיים. הוא נכנס לבתי עסק קטנים, אטליז, סנדלרייה, קיוסקים למיניהם, בכל פעם יצא כשבידיו שטרות כסף. הבחור לקח פרוטקשן באופן עצמאי ללא ידיעתו של ניסים, וזה לכשעצמו היה חמור…המשכנו במעקב.
בשעות אחר הצהריים הגיע הבחור לאימון הפועל באר שבע שהתקיים באיצטדיון הכדורגל. הוא התנהג כאוהד אמיתי של הקבוצה. מחא כפיים, קפץ, צרח ונראה פעיל ביותר.
למחרת קיבלתי טלפון מניסים. הנוסח היה קצר וברור. "ראיתי אותך. תמשיך כך. נדבר בעוד מספר ימים". וטרק. למחרת המשכנו במעקב.
בצהריים שוב הגיע הצעיר לאימון הפועל באר שבע, תחת המאמן הותיק אלי גוטמן. עזבתי את הטריבונה המזרחית ועברתי למערבית, בה ישבו הצעיר וכמה חבר'ה. התקרבתי אליהם בזהירות תוך מחיאת כפיים על כל שער יפה במשחק האימון, עד שהגעתי לשורת המושבים מעליהם.
מה נדהמתי כאשר שמעו אוזניי את אשר שמעו. בין גול לגול, למחיאת כף, לצרחת כעס, סינן הצעיר לעבר החבר'ה שמות, שעות, תאריכים ופרטים נוספים. הייתי עד להעברת מידע של סוכן ומפעיליו. מסתבר שניסים היה תחת עיניו של מודיע משטרתי ואולי אף בלש בעצמו, במסווה של שומר ראש.
הבחנתי בישראל העוקב שלי מפעיל מצלמות. הפעלתי גם אני את מצלמת הוידיאו שהונחה סמויה בתוך תיק הפאוץ' והקליטה את העברת המידע של הצעיר.
אותו לילה לא ישנתי. איך מספרים דבר כזה לניסים, אם בכלל מספרים? מה יהיו ההשלכות? למחרת זימנתי אותו למשרדי.
כעבור שעתיים הוא הגיע למשרד, מלווה בשומריו ביניהם הצעיר. הם המתינו לו בחניון סמוך בחושבם שהוא נמצא בפגישת עסקים במקום סמוך.
"תשמע", פתחתי, "נתחיל בזה שגילינו שהבחור לוקח פרוטקשן".
את זה אני יודע", הוא קטע אותי, "זה יטופל. מה עוד?".
"הדבר השני קצת יותר חמור", אמרתי.
ניסים קם וסגר את הדלת. "אני יודע בדיוק מה אתה רוצה להגיד. הבחור הוא מודיע משטרתי. אני יודע את זה".
"אז למה שכרת את שירותיי?", תמהתי.
"אגיד לך. לפני חודשיים לערך קיבלתי מידע שהבחור לוקח פרוטקשן. שלחתי מישהו לברר והסתבר שהעניין נכון. בדקתי יותר לעומק ולפני שבוע נודע לי שהוא מודיע משטרתי. ואני טיפחתי את הבן זונה…".
"אז למה פנית אלי?".
"רציתי להיות בטוח. עכשיו תן לי את כל הקלטות והפילם. שלא ישאר לך זכר במשרד".
פתחתי את הכספת ושפכתי הכל לתוך מעטפה חומה אטומה.
הייתי בהלם, הלם מוחלט. מה עושים? הבחור עלול למות בגלל התמונות שלי. מצד שני, אם אלך למשטרה הם ירשיעו אותו על לקיחת פרוטקשן. גם באותו לילה לא עצמתי עין.
בבוקר יצאתי כמנהגי חצי עירום ואספתי את העיתון. הרתחתי קפה ופתחתי את העיתון. בין דיווח על דניס רוס המבקר בסוריה לבין המדד שעלה בחצי אחוז בלטה כותרת שחורה גדולה: "העבריין ניסים נרצח באישון לילה סמוך לביתו". "בראשו ובגופו 14 כדורים", נכתב באותיות הקטנות…
מזגתי לי כוס מים קרים ופתחתי את עמוד האמצע. תמונתו של ניסים התנוססה שם. רבות נכתב עליו שם, גם ביום שלמחרת. לא האמנתי למראה עיניי.
למחרת סיקרו חדשות הטלוויזיה את הלוויה. אשתו ובנו הצעיר של ניסים נראו עומדים מעל קברו, מוחים דמעה. את הצעיר, המשת"פ, מצאתי עומד ליד מי שהיה סגנו של ניסים.
עכשיו הוא שומר הראש של "החדש".
חפשו אותנו בפייסבוק ועשו לנו לייק אם אהבתם את הסיפור.
את ספרו של אייל סברו "זבוב על הקיר", ניתן לרכוש בטלפון 03-9566060.
הכותב הינו חוקר פרטי ובעליו של משרד "רז חקירות" בראשל"צ.
הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים, השמות, הזהויות ופרטים מזהים אחרים שונו ע"מ לא לחשוף את לקוחותיי היקרים.
לתגובות: eyal@raz-pi.co.il
Created By