קצת על תובנות החיים שלי – הטור של זיו נחמה

זוכרים ש… פעם כשהיינו ילדים…כשאבא או אמא היו אומרים "לא"!

זה היה לא…! בלי הספק של "אולי"…
סבא וסבתא לא היו קופה להוציא כסף, אלא היו מקום לנחמה ואהבה.

לעשן סיגריה, היה צריך בצד, (למרות שמעולם לא עישנתי) שההורים לא ייראו, לא היו פינות עישון בבית ספר, לא היה קיים הבילוי של ״לשבת לשתות״…

לא היה פינלדיה, גרייגוס, רוסקי, אסאי, בלו, xl, ראשן, מקסימום היה בירה ואיזה שלוק מהוויסקי או הברנדי 777, של אבא בארון (עד שהיה מגלה שחסר ומישהו לגם ממנו). כשרכבנו על אופניים, הם היו אופניים מברזל, כאלו שצריך לעבוד כדי לרכב ולהנות, לא ב-3000 שקל עם מצבר, אף פעם לא דרסנו זקנים.

ההורים שלנו לא הגישו תלונות בעירייה ל-106, כשנפלנו בגלל חורים במדרכה.

שתינו מים מהברז בגינה גם כשאמרו לנו שהכלב שתה ממנו לפני דקה, או איפה שרק מצאנו, אפילו ממטרות…טוק… טוק… טקו…. פררררררר…. דמיינו את הרעש של הממטרות.

לא היו לנו מים בטעמים, לא היו פלאפונים, גג טלפון בבית וציבורי בשכונה (וגוביינא, זוכרים? גוביינא).

ב-5 שקל, היינו מקבלים מנה פלאפל עם שתייה ותוספות, ב-10 שקל, כרטיס לסרט עם פופקורן (ובלי משקף 3d וכן תתפלאו ראו טוב ואפילו מצויין).

לא היה לנו אייפון, אייפד, גלקסי, טאבלטים, פלייסטיישן, wii, ולא אייפוד, לא משחקי וידיאו, לא היו כבלים עם 7000 ערוצים, לא קולנוע ביתי, סטרימרים, לא לפטופים, לא וואצאפ, לא אינטרנט ולא עולם וירטואלי שלם…

אבל כן היו לנו חברים אמיתיים, חברים…! פנים מול פנים, כאלה שניפגשנו איתם בשכונה מתחת לבית למשחקי כדור, מחבואים ותופסת.

יצאנו, לקחנו את האופניים לראות רכבים חדשים בתצוגה ברחוב המסגר, או פשוט הלכנו ברגל לחברים. דפקנו בדלת, צעקנו מהחלון או סתם נכנסנו לשחק…

לא שלחנו וואטספ או הודעה בפייסבוק.

שיחקנו משחקים אמיתיים, עם כדור, עם ארגזים, גולות, חמור, גוגואים, קלאס, 5 אבנים, מחבואים, אבנים מקלות, טאקי, מונופול ועוד ועוד…

לא כולנו היינו תלמידים טובים, מי שנכשל, נשאר כיתה.

אף אחד לא הלך לפסיכולוג, או ליועצת, ולאף אחד לא דחפו ריטלין, פשוט, נשארו כיתה וניסו שוב.

הלכנו הרבה ברגל, ונסענו באוטובוס ממקום למקום, ולחברים, לא הייתה את אמא מונית, אבא הסעה או סבא נסיעה, לא היו 3 מכוניות בכל בית.

היה ״מרכז מסחרי״ אחד בכל אזור גדול של מגורים, ולא בכל רחוב שני.

היינו קונים בגדים בחנות ליד הבית, לא לוקחים אשראי של אמא ונוסעים לשופינג, רשמנו במכולת, ולא הזמנו קניות באתר אונליין, הינו הולכים לאכול פיצה בפיצריה שבמרכז המסחרי לא מזמינים ומסתגרים בבית מול הטלוויזיה.

והכי חשוב, פעם שרצית מישהי, היית צריך להגיד לה את זה בפנים, לא לשלוח לה קריצה בוואצאפ, בקשה בטינדר, או לייקים מוגזמים על כל התמונות שלה.

והדור של היום?

ילדי אייפד ואייפון!

תתנו להם וילות למסיבות שיעשו אורגיות שיהיה מה לשלוח בוואצאפ לחברים..

נ.ב (גם משהו יישן הנ.ב הזה לא?)

ילדים יקרים וחמודים.

אני לא סבא בן 90,

אני בן 44 היום… ובן 17 לנצח עם אחריות מוסרית ואישית ועם הרבה ניסיון חיים.

אין פה מטרה להכליל את כל הדור הנוכחי, רובו טוב… ואפילו מצויין.

תאמינו לי שגם כשאני גדלתי היה את כל השטויות שלנו

(ולא מעט)…
אוהו… אם אתחיל אצטרך לפתוח כותר כדי להכיל את מה שעשיתי בילדותי, לשכנים ולחבורה…
מזריקת פצצות מים על הילדים מתחת לחלון…ועד ביצים לדירות השכנים… כן… שובב מאוד הייתי….

אז, תנו לנו, ל״זקנים״ בגילאי ה-40-50 להזכר בימים של פעם, ובנוסטלגיה שכל כך עושה לנו טוב,

ותעשו טובה, לעולם אל תקחו ללב, הוא לא מחסן…