לםםלקראת שבוע הספר שיתקיים במדרחוב רוטשילד החל מה-13 ביוני, איש התקשורת, שגיא פלדמן, יליד ראשון לציון, מספר על האתגר שבכתיבת ספר ועל השגת מטרות בחיים….
אנשים יכולים לסמן וי על כל כך הרבה מטרות בחייהם אבל כשיגיעו לסוף הדרך, חלקם יגידו כי לא באמת חיו כפי שרצו או שיכלו לעשות דבר זה או אחר בצורה שונה, ולרוב תתווסף איזושהי הבעה בלתי נשכחת שמעידה על פספוס, אחד כזה מיותר ומעיק.
מאז שהוצאתי את ספר הביכורים שלי "רחוק מכאן", פעם אחר פעם מגיעה אליי ללא כל הודעה מוקדמת ההבנה שיש צורך לעשות הפסקה קטנה בתוך כל מרדף החיים בכדי להגיע לכל יעד עם אוויר והרבה רצון ליהנות ממנו. ולאחר שבשנה האחרונה נגיף הקורונה הגיח לחיינו ונוכחנו לראות שאין לדעת מה עתיד להגיע – גם אם אנו עם ידיים על המושכות בכל הכח – ההפסקות הרגעיות כאוויר לנשימה נעשו תדירות יותר וזאת כמובן תוך הישארות עם מבט קדימה.
לאורך המסע של כתיבת הספר היו רגעים שחשבתי שאחטוף נוקאאוט מהיצירה שעדיין לא יצאה לאור, למרות שהיה ברור לי שהיחיד שיכול להחליט מה יעלה בגורלה הוא אך ורק אני. כשהגעתי ליום המיוחל והילד נולד, רק אז בעצם התחילה הדרך – והסוף הפך להתחלה חדשה מלאת אתגרים. ראיתי שבעצם הצלחתי לנצח את עצמי ואת כל היחסי אהבה שנאה בהקשר לביקורת עצמית על היצירה, ושהדרך עצמה היא זאת שבונה אותנו כבני אדם – בשביל שנשיג את מה שאנחנו באמת חושקים בו, וכדי שלא רק נחלום לאורך החיים.
על קו הסיום התשוקות של כולם יהיו בעלות אותו משקל – אחת רצתה רישיון טייס פרטי, השני חשק לכתוב ספר, והאחרים תכננו להקים מסעדה ביתית בצפון הארץ, אך אם דברים אלו לא הושגו, הזמן הוא זה שניצח את החיים. במסע הפרטי שלי שכבר מזמן הפך לשלנו – הספר נותן לקוראים נורת אזהרה אדומה. "המילים שלך הובילו אותי לתובנות על חיי", שלחה לי אחת הקוראות, לא שאלתי יותר מדי וכיביתי כל היבט של סקרנות. היה לי ברור שהיא לא תמנה בין אותם אנשים שיגידו "כבר מאוחר מדי".
Created By